עדות אישית

"בפעם אחרת שהגעתי, הייתה לפני בתור משתתפת וחיכיתי ליועץ. כאשר נכנסתי לפגישה היועץ אמר לי " כבוד הרב, אולי ניקח את הכסא למקווה כי ישבה עליו אישה לפניך? אתם החרדים מקפידים.." הסתכלתי עליו במבט שאמר- הגזמת לגמרי הפעם והוא הסתכל עלי חזרה במבט תמים ומתלוצץ.
 
הדראל רחמים, בן 34, נשוי +6, מתגורר בירושלים.

משתתף בתוכנית מנובמבר 2007 במרכז אמין בירושלים.
 
ההתחלה.
"עבדתי כטכנאי קירור ומיזוג אויר עד שהייתה לי פריצת דיסק שהקשתה עלי לעבוד עבודה פיזית. אני לא אוהב לשבת בבית, כך שמיד חיפשתי משהו אחר לעבוד בו. כל עבודה שיכלתי עשיתי. אך מצבי הבריאותי התדרדר. אשתי ואני הולכים לראיונות עבודה הרבה ופשוט לא מצליחים לקבל עבודה. כאשר שומעים בראיון שיש לנו 6 ילדים, לא רוצים לקבל אותנו, ואם אנחנו מתקבלים לעבודה מסוימת, סימן שאין לה דורשים- כך שיש בעבודה הזו עוקץ.
 
"בכל פעם שהגעתי לפגישה עם היועץ שלי במרכז, הוא דיבר אלי בזלזול: "כן כבוד הרב, מה יש לך היום?" "מה בשבילך, כבוד הרב?". ההתנהגות הזו עצבנה אותי ופגעה בי, אך לא אמרתי כלום כי פחדתי להסתבך. אני עובד במשרה חלקית, שלוש שעות ביום, והשלמתי שעות השתתפות בתוכנית. אני מרוצה מאד מהעבודה ולאט לאט אני מגדיל את שעות העבודה שלי.
 
יום אחד היועץ התעסוקתי שלי החליט לשלוח אותי לקורס במיקום המרוחק מאד ממקום עבודתי בכדי להשלים שעות. הסברתי לו שזמן הנסיעה הרב והנוכחות בקורס יכולים לבוא על חשבון שעות עבודה. והרי זו היא המטרה של התוכנית- שאנחנו נעבוד. אחרי שכנועים, היועץ החליט שבמשך חודש אנהל רישום מדויק של שעות העבודה כך שאם הקורס יבוא על חשבונה, לא אצטרך להגיע לקורס. וכך היה. ראיתי מהרישום שלי שאני לא יכול להגיע לקורס וגם להיות בעבודה. אך היועץ התעקש שאני יכול ושאני צריך.
 
אחרי חודש, כאשר הגעתי לפגישה עם היועץ ולתת לו את הדיווח של השעות, ישב היועץ שלי יחד עם ראש צוות היועצים. היועץ שלי שאל את ראש הצוות "מה את האומר על הזמנים שלו?" וראש הצוות ענה "אתה מאמין לו?". אמרתי להם שאני לא בא לשקר, אני לא משחק ואני רוצה לעבוד. זו ההרגשה שהם נותנים כל הזמן- שכולם משקרים, עצלנים שלא רוצים לעבוד ולכן היועצים מתנשאים. החלטתי שאני לא הולך לקורס שהוא שלח אותי אליו ואני לא מוכן לוותר על שעות עבודה שלי וניגשתי להגיש ערר על החלטת היועץ. כאשר אמרתי ליועץ על החלטתי תשובתו הגסה הייתה "תרוץ כמה שיותר מהר לערר".
 
"בפעם אחרת שהגעתי, הייתה לפני בתור משתתפת וחיכיתי ליועץ. כאשר נכנסתי לפגישה היועץ אמר לי " כבוד הרב, אולי ניקח את הכסא למקווה כי ישבה עליו אישה לפניך? אתם החרדים מקפידים.." הסתכלתי עליו במבט שאמר- הגזמת לגמרי הפעם והוא הסתכל עלי חזרה במבט תמים ומתלוצץ. היועץ התקשר אלי מאוחר יותר כדי להתנצל, כי הבין מתגובות אנשים ששמעו שזאת הייתה פגיעה מוגזמת.
 
"בתכנית הזו צריך להיאבק ולדרוש את כל הדברים שמגיעים לך. כדי שאני ואשתי נמלא את שעות ההשתתפות שלנו בתוכנית, הובטח שתמומן לנו מטפלת לילדים. עד היום לא קיבלנו את התשלום עבורה. כדי לקבל קייטנות לילדים בקיץ, במסגרת חרדית המתאימה לאורח חיינו החרדי, היינו צריכים להגיש ערר. נסיעות למרכז, דבר שמשתתפים אחרים מקבלים, לא קיבלנו במלואם. אשתי עבדה כמה חודשים, ולא נאמר לה שהיא זכאית לקבל מענק התמדה בעבודה.
 
התוכנית מכניסה את המשתתפים למתח, דבר שאחר כך נכנס ומשפיע על אורח החיים בבית. ההרגשה היא שצריך מרפקים ועור של פיל כדי לשרוד את ההשתתפות בתוכנית הזו בשלום.
 
לנו אין כוחות לזה. אשתי ואני החלטנו לוותר על ההשתתפות בתוכנית ולהמשיך לחפש עבודה בכוחות עצמנו.
 
חזרה לדף הבית