מכון ון-ליר מתנגד להרחבת תכנית ויסקונסין. המסמך המלא

מכון ון-ליר העביר את עקרי עמדתו בעניין הצעת החוק של התמ"ת לחברי ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, באמצעות פרופסור אריה ארנון ועו"ד יפעת סולל.
להלן ניר עמדה במלואו.
 
נייר עמדה – תוכנית ויסקונסין
התוכנית לכלכלה וחברה – מכון ון ליר בירושלים
 
ההצעה העומדת לדיון בפני ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, היא הרחבה של תוכנית פיילוט שעדין לא הסתיימה. אין לגביה עדין מסקנות סופיות ומערך המחקר שנלווה לה לא סיים להעריך את תוצאותיה, על כן לא ברור מדוע מובאת כעת הצעה להרחבת התוכנית לכל הארץ, כאשר אין כלים מספקים ואין מידע שלם באשר להצלחותיה וכשלונותיה של התוכנית.
 
עוד יש לציין, כי למיטב הבנתנו, מוגשת תוכנית הרחבה זו, בלא חישוב עלותה הכספית לתקציב המדינה ובלא שתקציב זה מעוגן בין סעיפי תקציב המדינה לשנת 2010. התוכנית מומנה עד היום בעלות של 138 מליון ש"ח בשנה. במסגרת ההצעה להרחיבה לכל הארץ, אין כל התיחסות לעלות ההרחבה. יש לשער, כי ההרחבה תביא לגידול במספר המשתתפים לפחות פי עשרה ממספרם הנוכחי. אין בהירות ביחס למימון: האם יש כוונה להקצות לתוכנית למעלה ממיליארד וחצי ש"ח בשנת התקציב 2010? האם התקציב האמור ימומן מתקציב התמ"ת, האם יחייב קיצוץ במסגרות אחרות, בתקציבים אחרים? הדברים אינם ברורים.
 
על כל אלה נוספות השאלות העקרוניות, שעניינן העברת סמכויות בסיסיות של המדינה לידיהם של גורמים למטרות רווח, שאלות שלא זכו לדיון מספק ודאי לא בהתיחס להשלכותיהן לאורך זמן על היקף אחריותה של הממשלה בישראל.
 
מכל האמור לעיל עולה, לדעתנו, כי לא בשלה העת להרחבתה של תוכנית ויסקונסין - אורות לתעסוקה - וכי על ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, למנוע את הרחבתה, עד לסיכום תוכנית הפיילוט והמחקר שנלווה לה ועד לגיבוש מלא של המסקנות מן התוכנית, כפי שנוהלה עד עתה ובמיוחד על ההשלכות המימוניות, הכלכליות, והחברתיות של הרחבתה.
 
באם בכל זאת יוחלט על הרחבת התוכנית, ברצוננו להצביע על מספר נקודות, אשר מחייבות להשקפתנו תיקון בהצעה המונחת על שולחן הוועדה:
 
הסמכות לשלול קיצבת קיום – בידי עובד מדינה בלבד - הסמכות לשלול קיצבת קיום, היא סמכות שלטונית בסיסית, אשר השלכותיה חמורות. אשר על כן אין לאפשר שלילת קיצבה כאמור בידי אדם, שאינו עובד מדינה, כפי שמוצע בהצעה הנוכחית. ניתן לקבוע, כי מתכנן היעדים התעסוקתי, יהיה עובד מדינה (עובד שירות התעסוקה, למשל) או לקבוע, כי מתכנן היעדים התעסוקתי הינו גורם ממליץ בלבד וכי שלילת קיצבת קיום תעשה רק בעקבות המלצה כאמור, אולם תידון בפני הוועדה המקצועית, לפי הגדרתה בתיקונים המוצעים.
 
זכאויות וחיובים – בחקיקה או בתקנות – ההצעה המונחת כעת על שולחן הוועדה מותירה מחוץ לחוק יותר משהיא מכניסה לתוכו. אין כל פירוט של מחויבויות מפעילי התוכנית: מהם התכנים שאלה אמורים לתת למשתתפים, אילו הכשרות, שירותים תומכים וכיו"ב, כמו גם שאין כל קביעה באשר לדרישות המינימליות מן העובדים במסגרת התוכנית. לא אך זאת, אלא שאין בו פירוט של הזכאויות והמחוייבויות של המשתתף בתוכנית – אשר אי עמידה בהן עלולה להביא לשלילת קיצבה. אין זה סביר לקבוע דברים כאמור במכרז בלבד, באשר על המכרז אין כל ביקורת ציבורית. יש להוסיף לחוק את הפירוט המתאים ולהורות, כי כל שאר הנהלים, הזכאויות והמחוייבויות יעשו בתקנות, שיובאו לאישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. רק כך ניתן יהיה לערוך פיקוח ציבורי ראוי על הדרישות ממשתתפי התוכנית.
 
מהות התוכנית – מיצוי כישורים ולא "עבודה תחילה" – יש לקבוע באופן ברור, כי מטרתה של התוכנית להקנות כישורי עבודה למשתתפים בה. כחלק מהקניית הכישורים כאמור, קיים גם הצורך בהשמה בעבודה, אולם אין לראות בענין זה כקודם לכל מרכיב אחר של התוכנית. קיים חשש ממשי, שמדיניות של השמת המשתתפים טרם הקניית כישורים, תיצור את התוצאות ההפוכות מן הרצויות – עובדים בעבודות מזדמנות, שאינן ממצות את כושר ההשתכרות שלהם ושאינן מתאימות לתקופות ארוכות. יש להבהיר, כי המשתתפים בתוכנית מצויים בה לתקופה מוגבלת, אשר בה הם מקבלים סיוע בתחומים בהם הם מתקשים לצורך שילובם בשוק העבודה בצורה האופטימלית ולא על מנת שישתכרו שכר כלשהו וירדו ממצבת מקבלי קיצבת הבטחת הכנסה בתקופת התוכנית בלבד.
 
רגולציה ופיקוח – בהצעה הנוכחית, נכתב כי ילווה לתוכנית מנגנון פיקוח, אולם אין כל פירוט באשר למהותו של מנגנון זה. הרגולציה והפיקוח על תוכניות מופרטות הינם נקודת מוצא הכרחית, עליה אין חולקים גם הגורמים התומכים בהפרטתם של שירותים חברתיים. המנגנון הרגולטיבי, על סמכויותיו, בעלי התפקידים בו ונהליו חייב להקבע בחקיקה ראשית. זהו המחסום האחרון לפני התפרקותה של המדינה לחלוטין מאחריותה למקבלי הבטחת ההכנסה, אותם היא משלחת לטיפולן של חברות פרטיות. במסגרת מנגנון הפיקוח והרגולציה חייבת להיות מוגדרת האפשרות להפסיק את ההתקשרות, לאחר פרק זמן מוגדר, שלא יעלה על שנתיים.
 
אחריות על תשלום זכויות עובדים למשתתפים – יש לקבוע באופן ברור בחקיקה, כי הפנייה לעבודה על ידי התוכנית יוצרת אחריות של המרכזים לתשלום שכרם וזכויותיהם של המשתתפים, באם המעסיק אליו נשלחו, נמנע מתשלומים כאמור. (בדומה למתכונת הקבועה בחוק קבלני כח אדם, אשר מאפשר לעובד לפנות אל המעסיק בפועל לדרישת זכויותיו, באם הקבלן נמנע מתשלום).
 
המשך המחקר המלווה - כאמור לעיל, לשיטתנו, אין מקום להרחבת התוכנית, כל עוד לא נסתיים שלב הפיילוט ולא הושלם המחקר המלווה שלב זה. מכל מקום, אין כל הגיון בביטול המחקר עם הרחבתה של התוכנית. נהפוך הוא, יש לשלבו ולהקצות לו תקציב כחלק בלתי נפרד של התוכנית, כמו גם לתת לו כלים לערוך מחקר בלתי תלוי, אשר יאפשר קבלת נתונים באופן ישיר ולא רק דרך החברות המפעילות.
 
פרופ' אריה ארנון ועו"ד יפעת סולל.
התוכנית לכלכלה וחברה
מכון ון ליר בירושלים